Transcript · Hebrew → Japanese
Eyewitness Account of Armed Conflict
午後4時、突然ジープが私たちの 道路に並び、私たちは気づいた
ついに軍が来たのだと。
彼らが到着してから5分か10分も 経たないうちに
銃撃の一斉射撃が始まった。皆、床 に伏せた。
この時点で私には明らかだった。私 たちの役目は
到着する私たちの部隊と
彼らとの間に立つ
人間の壁になることだと。
アディと私は身を縮め、 縮こまって
スプーンのように寄り添う体勢に なり、私は彼の後ろで
さらに強く彼を抱きしめた。
私たちは皆、走り出した。テロリス トも含めて。 皆、身を隠し
床に伏せた。
銃声がバン、バン、バン、バン、 バンと響き、弾が家に
あらゆる方向から撃ち込まれた。
そして突然、迫撃砲が。分からない、 重い何かが
家中に爆音を響かせた。
子供たちの声が聞こえた。「助けて！」
「助けて、お願い！ 助けて！」
「お願いだから」
「お願い。お願い。聞いて、私はここに いる。お願い、来て」
子供たちの叫び声は一生忘れない。
助けを求めて叫ぶ声と、また一斉射 撃、 一斉射撃、
一斉射撃。
ヤマム部隊が家に向けてLAUミサイ ルを2発 発射した。
また一斉射撃、何度も一斉射撃があ り、 アディが頭を上げようとして、私は
こうして彼の頭を下げるよう、 言いました
彼の頭を。
話せない、話すことなんてできない 。
すると突然、アディが私に言った。
ハダス・ゼエヴはもういない。
私たちは横たわり、私は肩越しに見 る。
だから私は彼に言った。
パシももういない。
戦車はその場で砲弾を２発撃った、１ 発は床に、
もう１発は家の屋根に。
突然、ひどい爆発音がして
私は足を動かせなくなった。
そして見た、両腕がだらりと垂れて いる。 私は動かせない
もう動かせず、ドゥシを 抱きしめてもいない。
ドゥシを。
ドゥシ、私、撃たれたと思う、と彼に 言った。
その時、もう一度彼に愛してると 言った。
ここには戦車がいると分かった。そ れは明らかに
完全に分かっていた。どうしてかは 聞かないで。分からない。
そして２度目の爆発があった。
私は感じる。
撃たれたと。
見ると、感じる。
大量の血が私の上を流れている。
見る。頭を向けて、何が
自分に起きたのか、正確に見るため に。
すると見えた。
こんな穴が。
アディの主動脈に。
私の親指を この手で取って
親指で彼に止血帯を巻く
他に何ができるの？
一瞬 動いた後 動かなくなった
私はこうして横たわる
そして気づく
自分が血だまりの中にいると
もう止血帯を巻く意味はない
ただ彼をまた抱きしめて横たわる
顔も体も全部 大きな血だまりの中で
血の中で
もう一発 家の中から銃声がして
それから何も聞こえなくなり
自分に当たる弾を待っていた
End of transcript · 639 words · machine translated
Original transcript (Hebrew)
ארבע אחרי צהריים פתאום ג'יפים מתייצבים לנו על הכביש והבנו שהצבא סוף סוף הגיע. לא עוברות חמש או עשר דקות מהרגע שהם מגיעים והתחיל מטח יריות ריוף. כולנו השתטחנו על הרצפה. בשלב הזה לי ברור שהתפקיד שלנו הוא
שאנחנו חומה אנושית בין הכוחות שלנו שמגיעים ובין ה בין הם. עדי ואני מתכווצים, מתכווצים ונכנסים למצב של כפיות ושאני מאחוריו
מחבקת אותו עוד. כולנו התחלנו לרוץ, כולל המחבלים. כולנו הסתתרנו נשכבים על הרצפה. ויריות בום, בום, בום, בום, בום כדורים נכנסים לבית בכל דרך אפשרית
ופתאום מרגמה. לא יודעת משהו כבד לא עשה בום בכל הבית. אני שומעת את הילדים. הצילו! הצילו בבקשה! הצילו נו אני מבקשת
בבקשה. בבקשה. תשמע, אני פה. בבקשה תבוא. לא אשכח בחיים את הצעקות של הילדים, איך שהם זועקים לעזרה ומטחים שוב מטחים, מטחים, מטחים. כוחות הימ"מ יורים שני טילי לאו לכיוון הבית.
שוב מטחים, מטחים, מטחים ועדי מנסה להרים את הראש ואני אומרת מורידה לו ככה, מורידה לו את הראש. לא מדברים, אי אפשר לדבר. ואז פתאום עדי אומר לי.
הדס זאב כבר לא איתנו. אנחנו שוכבים על הצד ואני מסתכלת דרך הכתף. אז אני אומרת לו גם פסי לא איתנו. הטנק במקום יורה שני פגזים, אחד לרצפה,
השני לגג הבית. פתאום בום נוראי ואני לא מצליחה להזיז את הרגליים ואני אני רואה והידיים שלי שמוטות. אני לא מצליחה להזיז את כבר לא מחבקת את
דושי ואני אומרת לו דושי אני חושבת שנפגעתי ובשלב הזה אני אומרת לו עוד פעם שאני אוהבת אותו. היה לי ברור שיש פה טנק. זה היה ברור לי לגמרי. אל תשאלי אותי איך. אני לא יודעת.
ואז היה הבום השני. אני מרגישה שנפגעתי ואני מסתכלת ואני מרגישה שזורם עליי הרבה דם
ואני מסתכלת. אני מופנה את הראש כדי לראות למה אני מה קרה לי בדיוק. ואז אני רואה חור כזה בעורק הראשי של עדי.
אני לוקחת את האגודל שלי, זאת היד, לוקחת את האגודל, אגודל שלי ועושה לו חוסם עורקים. כי מה אני עוד יכולה לעשות? הוא לרגע זז וכבר לא זז, אבל אני ככה שוכבת
עד שאני מבינה שאני כבר אני בתוך שלולית של דם ואין כבר למה לעשות חוסם. אני פשוט חוזרת לחבק אותו ושוכבת עם הפרצוף עם הכל בתוך שלולית ענקית
של דם ואני זוכרת שאני שומעת עוד ירייה אחת מתוך הבית ואני לא שומעת כלום כבר ומחכה לכדור שלי.
