Transcript · Hebrew → Spanish
Analysis of a Violent Conflict Incident
¿Lo encontró?
Donde está usted, donde, donde está usted exactamente
Yacían dos parejas, dos hombres, dos mujeres, esposados.
Y dentro de esta, esta, eh, esta casa había
otras quince personas quemadas, entre ellas
ocho bebés. De esta forma. Los concentraron
a todos.
y los mataron y los quemaron.
¿Lo vio?
Los evacué.
Pero entonces, ¿por qué la destrucción? Perdone. ¿Por qué la destrucción?
Esta destrucción…
Parece más bien que…
fue causada por nuestros tanques,
eh, eh, durante el ataque.
Dispararon contra ellos.
Sí.
Sí, porque estaban atrapados en estas casas y necesitamos
eh,
reconquistar todo el asentamiento.
De acuerdo.
Y no podría haberse hecho sin los tanques.
De acuerdo.
Entonces, ¿cuántos fueron mat--? Eh, ¿cuántos había aquí? ¿Y cuántos sobrevivieron?
Eh, ¿a cuántos podrían...? ¿Son capaces...?
Nadie sobrevivió en esta casa.
Eh, de otros edificios,
rescatamos a muchos. Pero de esta casa, diecinueve personas
murieron, entre ellas
ocho niños.
Entonces detectamos dos camionetas en movimiento.
Eh, Toyotas.
Toyotas.
Y en ellas, eh, varias personas,
muchas,
de pie dentro de la cabina.
Y un montón de personas.
Un montón de personas atrás, cadáveres.
No sé.
O gente viva. No lo sabemos.
Correcto.
Y decido, eh, atacar esos vehículos.
O sea, ¿sospechas que es un secuestro?
Sí.
Recibes de él la orden de disparar.
Sí.
Y disparamos. Disparamos al primer vehículo.
Disparamos al segundo vehículo.
Al primer vehículo, eh, creo que le dimos. Hubo un destello— el objetivo ya estaba
muy lejos, a dos mil y algo.
Y el segundo vehículo, eh, creo que fallamos.
¿Le dieron?
No, no identificamos nada, porque era un ángulo estrecho de...
También vimos los vehículos, fue realmente una fracción de segundo, eso...
No, no hay forma de saberlo.
¿Y por qué decides atacar las furgonetas?
Porque algo en mi instinto me dijo que podían estarlo llevando.
Entonces quizá los mates con eso. Son tus soldados.
Correcto.
Pero decido que fue la decisión correcta.
Prefiero impedir el secuestro
y que no se los lleven.
Y, en retrospectiva, ¿crees que hiciste bien?
En retrospectiva, siento que hice bien.
Fue una decisión de ese, de ese momento.
Eh...
Y no,
no pienso en lo que... No es bueno pensar en lo que habría hecho diferente.
¿Qué son los «y si...»? Me obsesioné con eso antes y no me hizo bien.
Eh, Sé que en ese momento hice lo mejor que pude
hacer.
Eh...
Sí.
¿Es la orden
o está en tu cabeza? La llamada Directiva Aníbal.
Eh, en la propia orden,
hay varias cosas graduales que hay que hacer.
Hay que abrir fuego contra ellos, centros de bloqueo,
eh, y puntos estratégicos,
y, en caso de identificación, también hay que abrir fuego contra
ese objetivo.
¿Te pesa hoy?
Hoy sé que...
que no les dimos.
Eh, por cosas así y otras que prefiero guardar
para mí
por ahora.
Pero,
eh, no me pesa porque la…
la… imagen de que
se llevan a personas
por
esos asesinos
y las mantienen cautivas y las torturan,
es un pensamiento mucho más duro para mí.
Ataqué. Fuego de ametralladora, asegurando la destrucción
de todo alrededor. Y si pensábamos que 50 terroristas eran
supuestamente el final, solo era el principio.
Entendimos que aparentemente\hay rehenes allí.
Terroristas dentro del kibutz. Dejo allí el tanque de la comandante del pelotón
y le digo: «No importa lo que venga por esa ruta,
abre fuego. Tienes autorización. Si tienes dudas, claro,
comprueba. Pero no importa lo que venga del norte
al sur, tú
disparas». Y entramos por la fuerza, tomamos impulso con el tanque,
derribamos la puerta amarilla.
Ese soldado señaló con la mano y dijo: "Mira, hay un obús allí.
Hay terroristas allí". Le pregunté: "¿Hay civiles allí?"
Dijo: "No lo sé. Dispara un obús allí". Decidí no disparar
un
obús allí. Hablamos de una comunidad israelí.
Disparé ametralladoras a la entrada de la casa.
El tanque disparó ambas ametralladoras y obuses, incluso dentro de la
comunidad. Básicamente, fue un combate muy complejo.
Los terroristas no lucharon contra el tanque.
Lucharon y, cuando llegó el tanque, o huyeron o murieron.
Los combates continuaron allí hasta alrededor de las ocho de la noche, hasta asegurarnos de que
la zona estuviera despejada.
No sabemos si hubo rehenes heridos en la etapa en que empezó el fuego
de helicópteros de combate y drones contra la valla, cuando vieron las masas que entraban
y salían.
El protocolo Hannibal, pero fue intencional. Es decir, si se activó, fue intencional.
Si hubo rehenes heridos, eso es otra cosa.
El protocolo Hannibal probablemente se activó en algún momento, porque en cuanto
entendieron que había un secuestro, dijeron de inmediato: «Chicos, esto es... esto es Hannibal».
Pero el Hannibal para el que entrenamos durante los últimos veinte años
es un vehículo del que se sabe por qué punto de la valla entró, en qué vehículo, por qué
lado circula y quizá hasta por qué ruta se desplaza.
Aquí fue un Hannibal masivo. Hubo muchísimas
brechas en la valla
y miles de personas en todo tipo de vehículos,
con rehenes y sin ellos. Era una
misión imposible
identificarlos y hacer lo que hicieron. Sé que quienes tenían armamento
a mano, como drones y helicópteros, hicieron
todo lo que pudieron, sin control ni coordinación.
Y durante una hora golpeaban
unos diez terroristas contra la habitación segura, gritando en árabe.
Fue una hora muy, muy tensa y sentimos un miedo
indescriptible,
y después de una hora lograron irrumpir en la habitación segura y sacarnos a los cuatro.
A una casa cercana, donde ya había ocho
rehenes más, y nos unimos a esos ocho
y vamos a ser unas doce rehenes,
eh, con cuarenta terroristas
vigilándonos.
Te acorto la historia porque hubo un momento…
Ellos, ¿abusaron de ustedes o…?
No abusan de nosotras. Nos tratan de una forma muy
humana. Es decir, nos vigilan.
¿Humana? Sí.
Sí. ¿Qué significa humana? Nos vigilan, eh, nos dan de beber de vez
en cuando y cuando ven que estamos nerviosas, nos tranquilizan.
Era una sensación muy, muy aterradora, pero nadie se comportó con nosotras
violentamente. Por suerte, no me pasó lo que escucho en los medios.
Ocurrieron cosas horribles y terribles.
Cierto, pero después de dos horas y… en fin, al principio no había ningún
agente de seguridad con nosotras. Nosotras llamamos a la policía junto con
los secuestradores, porque querían que llegara la policía, pues su objetivo
era secuestrarnos
y llevarnos a Gaza. Al final… durante ello, uno de los terroristas decide rendirse.
Es un terrorista que se puso en contacto conmigo durante esas dos horas Me puse en contacto con algunos
de los secuestradores, los que custodiaban a los rehenes.
Sí.
Y decide usarme como escudo humano.
Ah, empieza— decide rendirse. No soy consciente de ello en esos momentos, es
a posteriori. Empieza a desvestirse, toma— me llama
y empieza a salir de la casa conmigo bajo fuego. Le grito en ese momento al Yamam,
cuando ya… cuando pueden oírme, que dejen de disparar, que…
Sí.
Entonces me oyen y dejan de disparar.
Veo en… sobre el césped del jardín,
en el jardín de la gente del kibutz, que hay cinco rehenes
o seis tendidos en el suelo, justo afuera
como resultado de la masacre, en medio del tiroteo entre nuestra unidad antiterrorista
y los terroristas.
¿Los terroristas les dispararon?
No. Murieron en un intercambio de disparos. Entiendes que hubo un intercambio de disparos muy, muy
intenso.
Es decir, es posible que nuestras fuerzas les dispararan cuando intentaban abatir
a
los secuestradores, a Hamás.
Los eliminaron a todos, incluidos los rehenes, porque hubo, eh, un intercambio de disparos muy,
Muy duros. Me liberan alrededor de las cinco y media.
A las ocho y media, al parecer, terminan los combates tras haber habido un intercambio de disparos
una locura, incluso dispararon dos proyectiles de tanque contra la casa.
Es una pequeña casa comunitaria, no es de esas que se ven en las noticias.
Sí.
No es un lugar grande. Y en ese momento murieron todos.
Hubo silencio, salvo por una superviviente que salió, Hadas Dagan
y eso es todo, y Guy.
¿Cómo murieron todos?
Por el intercambio de disparos.
Por el intercambio de disparos. Es decir, ¿puede que también fuera fuego de nuestras fuerzas?
Sin duda.
¿Sí?
Eso creo.
Ay, suena tan mal.
End of transcript · 1,373 words · machine translated
Original transcript (Hebrew)
You have you found it Where you stand, where, where you stand exactly were lying two couples, two men, two women, handcuffed. And inside this, this, uh, this house were another fifteen burned people, among them
eight babies. In this form. They were concentrated them and they, uh, killed them and they burned them. Did you see? I evacuated them.
But wh-why is the destruction then? I'm sorry. Wh-wh-why is the destruction? This destruction- It looks like a more like a- Was a cause of our tanks', um, uh, attack.
Fired on them. Yeah. Yeah, because they were blocked in these houses and we need to, uh, to conquer back the whole settlement.
Okay. And it couldn't be happened without the tanks. Okay. So how many were ki-- Uh, how many were here? And then how many survived? Uh, how many could you-- Are you able-
No one survived from this house. Uh, from other buildings, we, we rescued many. But from this house, nineteen people died, among them eight children.
ואז אנחנו מזהים שני טנדרים נוסעים. אמ, טויוטות. טויוטות. ועליהם, uh, מספר אנשים, רב,
שעומדים בתוך הקבינה. ומערום של אנשים. מערום של אנשים מאחורה, גופות. לא יודע. או אנשים חיים. אנחנו לא יודעים.
נכון. ואני מחליט, uh, לתקוף את הרכבים האלה. זאת אומרת, אתה חושד שזאת חטיפה? כן. אתה מקבל ממנו את הפקודה לירות.
כן. ואנחנו יורים. אנחנו יורים על הרכב הראשון. אנחנו יורים על הרכב השני. את הרכב הראשון, א, לדעתי פגענו. היה הבזק-- המטרה היא כבר מאוד רחוקה, היא באלפיים ומשהו.
והרכב השני, אה, לדעתי החטאנו. אתה פוגע? לא, לא זיהינו שום דבר, כי זה היה קשית מצומצמת של... גם ראינו את הרכבים, הם באמת מאית שנייה, זה לא, אין לדעת.
ולמה אתה מחליט לתקוף את הטנדרים? כי משהו בתחושת בטן שלי הגיד לי שהם יכולים להיות עליהם. אז אולי בזה אתה הורג אותם. הם חיילים שלך. נכון. אבל אני מחליט שזה היה החלטה נכונה.
שמעדיף לעצור את החטיפה ושהם לא ילקחו. ובמבט אחורה אתה חושב שעשית נכון? במבט אחורה אני מרגיש שעשיתי נכון. זו הייתה החלטה של אותה, של אותו רגע.
אמ, ואני לא, לא דן במה-- זה לא, לא טוב לדון במה, מה הייתי עושה אחרת. מה זה מה אם. אני נשקעתי בזה בעבר וזה לא עשה לי טוב. אמ, אני יודע שבאותו רגע עשיתי הכי טוב שיכולתי
לעשות. אמ, כן. זאת הפקודה או שזה אצלך בראש? מה שנקרא פקודת חניבעל.
אמ, בפקודה עצמה, אז יש כמה דברים הדרגתיים שצריך לעשות. צריך להפעיל אש עליהם, מרכזי חסימה, אה, ונקודות שולטות, ובמקרה של זיהוי צריך לבצע אש גם הדבר
הזה. זה יושב עליך היום? היום אני יודע ש-- שלא פגענו בהם. אה, בגלל דברים כאלה ואחרים שאני מעדיף לשמור
לעצמי כרגע. אבל, אה, זה לא יושב עליי כי ה... ה-- התמונה הזאת,
שאנשים נלקחים בידי, אמ, אותם מרצחים ומחזיקים אותם בשבי ועוברים עינויים, זה מחשבה הרבה יותר קשה מבחינתי.
I attacked. Machine gun fire, ensuring the destruction of everything around. And if we thought that fifty terrorists was supposedly the end, it was only the beginning. We understood that there are apparently hostages there. Terrorists inside the kibbutz. I leave the platoon commander's tank
there, and I tell her, "No matter what comes from that route, you open fire. You have permission. If in doubt, of course, check. But no matter what comes from the north to the south, you fire." And we broke into the place, took the momentum with the tank,
broke the yellow gate. The hand of that soldier pointed and said, "Look, there's a shell there. There's terrorists there." I asked him, "Are there civilians there?" He said, "I don't know. Fire a shell there." I decide not to shoot a
shell there. We're talking about an Israeli community. I fired machine guns into the entrance of the house. The tank fired both machine guns and shells, even within the community. Basically a very complex fight. The terrorists did not fight the tank.
They fought, and when the tank came, they either ran or they died. The fighting continued there until around eight in the evening, until we made sure the area was clean. אנחנו לא יודעים אם נפגעו חטופים בשלב שהתחיל ירי של מסק"רים וכתמ"מים על הגדר, כשראו את המסות שנכנסות
ויוצאות. נוהל חניבעל אבל זה בכוונה. זאת אומרת, אם הופעל אז הוא הופעל בכוונה. אם נפגעו חטופים במקרה זה משהו אחר. נוהל חניבעל כנראה הופעל באיזשהו שלב, כי ברגע שהבינו שיש חטיפה אז הם מיד אומרים, "חבר'ה, זה ח-- זה חניבעל".
אבל בחניבעל שאנחנו התאמנו עליו כל העשרים שנה האחרונות, זה רכב שיודעים מאיזה נקודה בגדר הוא נכנס, מאיזה רכב, באיזה צד הוא נוסע ואולי אפילו על איזה ציר הוא נע. פה זה היה חניבל המוני. זה היה המון המון פתחים בגדר
ואלפי אנשים על כל סוגי כלי הרכב למיניהם שהיו גם עם חטופים וגם בלי. זה היה משימה בלתי אפשרית לזהות ולעשות מה שעשו. אני יודע שמי שהיה לו חימוש ביד, כתמ"מים והמסקרים עשו
את כל מה שהם יכלו בלי שליטה, בלי תיאום. ובמשך שעה דופקים עשרה מחבלים בערך על הממ"ד, צעקות בערבית. זה היה שעה מאוד מאוד מתוחה והרגשנו בה פחד שלא יתואר,
ואחרי שעה הם מצליחים לפרוץ את הממ"ד ומוציאים אותנו את ארבעתנו לבית ליד שכבר בושהו שמונה בני ערובה נוספים, ואנחנו מצטרפים לש-לשמונה האלה ואנחנו הולכים להיות בערך כשתים עשרה בני ערובה, אה, עם ארבעים מחבלים
ששומרים עלינו. אה, אני מקצרת לך את הסיפור כי היה רגע- הם, הם מתעללים בכם או ש...? הם לא מתעללים בנו. הם מתנהגים אלינו בצורה מאוד אנושית. זה אומר שהם שומרים עלינו.
אנושית? כן. כן. מה זה אומר אנושית? שומרים עלינו, הם, אה, נותנים לנו לשתות פה ושם כשהם רואים שאנחנו בלחץ, הם מרגיעים אותנו. הייתה תחושה מאוד מאוד מפחידה, אבל אף אחד לא, לא, לא התנהג אלינו באלימות. למזלי לא, לא קרה לי את מה שאני שומעת בתקשורת.
קרו דברים איומים ונוראים. נכון, אבל אחרי שעתיים ו-- בקיצור, בהתחלה לא היה שום גורם, אה, ביטחוני איתנו. אנחנו אלה שהתקשרנו למשטרה יחד עם החוטפים, כי החוטפים רצו שהמשטרה תגיע כי המטרה שלהם הייתה לחטוף אותנו
לעזה. בסיומה-- במהלכה אחד המחבלים מחליט להיכנע. זה מחבל שיצר איתי קשר במהלך השעתיים האלה יצרתי קשר עם כמה מהחוטפים, אלה ששמרו על בני הערובה. כן. והוא מחליט להשתמש בי כמגן אנושי.
אה, הוא מתחיל-- הוא מחליט להיכנע. אני לא מודעת לזה באותם רגעים, זה בדיעבד. הוא מתחיל להתפשט, לוקח-- הוא קורא לי ומתחיל לצאת איתי מהבית תחת אש. אני צועקת לו בזמן הזה לימ"מ, כשאנחנו כבר-- שהם יכולים לשמוע אותי, שיפסיקו לירות ש... כן.
ואז הם שומעים אותי והם מפסיקים לירות. אני רואה ב-- על הדשא של הגינה, בגינה של האנשים מהקיבוץ שיש חמישה בני ערובה ששוכבים או שישה על האדמה בחוץ ממש כתוצאה מהטבח מול הירי של הימ"מ שלנו
והמחבלים. הטרוריסטים ירו בהם? לא. הם נהרגו מחילופי ירי. אתה מבין שהיה חילופי ירי מאוד, מאוד קשים. זאת אומרת, יכול להיות שכוחותינו ירו בהם כשניסו לפלס
את החוטפים, את החמאס. הם חיסלו את כולם, כולל את בני הערובה, כי היה שם, אה, חילופי ירי מאוד, מאוד קשים. אני משוחררת בסביבות השעה חמש וחצי. בשמונה וחצי כנראה מסתיימת הלחימה אחרי שהיה חילופי אש
מטורפים, אפילו שני פגזים של טנק ירו לתוך הבית. זה בית קיבוצי קטן, זה לא איזה רואים אותו בחדשות. כן. זה לא מקום גדול. וברגע הזה כולם נהרגו. היה שקט, חוץ מ, מצולע אחת שיצאה, הדס דגן
וזהו וגך. איך כולם נהרגו? מחילופי אש. מחילופי אש. כלומר יכול להיות שגם, גם זה מאש כוחותינו? חד משמעית.
כן? וככה אני מאמינה. אויש, זה נשמע כל כך רע.
