Discussion on Military Ethics in Conflict

יוצא שהדין הבסיסי שיש

לנו ב--

כשאנחנו נלחמים מלחמת מצווה,

במקרה הזה בעזה, על פי עיקר הדין לא תחיה כל

נשמה.

הסברה בזה מאוד ברורה ו--

לא תהרוג אותם, הם יהרגו אותך. המחבלים של היום

הם הילדים של המבצע הקודם שהשארנו אותם בחיים,

והנשים הם בעצם אלה שיוצרות את המחבלים.

מה שאומר

שההגדרה הזו של לא תחיה כל נשמה היא

מאוד ברורה בסברה.

זה או אתה או הם. בעצם ה"לא תחיה כל

נשמה" הוא-הוא מבוסס על פי רוב הפסוקים על

הבל עובריך אסור לו בוא,

והבל עובריך כאן בממד הרחב. לא רק האיש

בן השמונה עשרה, שש עשרה, עשרים, שלושים שמרים עליך על נשק,

אלא גם

הדור העתיד

וגם

מי שמייצר את הדור העתיד, כי הם הבדל.

מה?

אנשים מבוגרים.

אנשים מבוגרים. הם בלתי פוערים. ודרך אגב, גם אדם זקן, משפט מביא

זקן, מסוגל להרים רובה ולירות.

אז אה אז אכן זה ה--

הפשט של התורה מאוד מאוד מובן גם בסברה.

בעזה על פי כל ההערכות של גורמי הביטחון, תשעים וחמש עד תשעים

ושמונה אחוז

הם רוצים בהשמדתנו. זה רוב

שהוא רוב משפט.

תינוקות גם אה

אותו דבר.

בתורה זה

אותו דבר. אם אתה משאיר אותו, כאילו אתה לא מתחכם עם

התורה. התורה אומרת לא תחיה כל נשמה, לא תחיה נשמה. זהו.

היום הוא תינוק. היום הוא ילד, מחר הוא לוחם.

הלוחמים, נקרא לזה המחבלים של היום בני

השמונה עשרה, היו ילדים בני שמונה לפני עשר שנים במבצע

הקודם.

אז אין כאלה. כאילו אתה לא מסתפק כאן.