Discussion on Military Ethics in Conflict
יוצא שהדין הבסיסי שיש
לנו ב--
כשאנחנו נלחמים מלחמת מצווה,
במקרה הזה בעזה על פי עיקר הדין לא תחיה כל
נשמה.
הסברה בזה מאוד ברורה ו...
לא תהרוג אותם, הם יהרגו אותך. המחבלים של היום
הם הילדים של המבצע הקודם שהשארנו אותם בחיים,
והנשים הם בעצם אלה שיוצרות את המחבלים.
מה שאומר
שההגדרה הזאת של לא תחיה כל נשמה היא
מאוד ברורה בסברה
זה או אתה או הם. בעצם הלא תחיה כל
נשמה הוא-הוא מבוסס על פי מובא בפסוקים על
הבל אחיך השלם דע בו,
והבל אחיך כאן בממד הרחב, לא רק האיש
בן השמונה עשרה, שש עשרה, עשרים, שלושים שמרים עליך על נשק,
אלא גם
הדור העתיד
וגם
מי שמייצר את הדור העתיד, כי באמת אין הבדל.
מה?
אנשים מבוגרים.
אנשים מבוגרים. אין ביטים מורבים. ודרך אגב, גם אדם זקן, משתמטים
זקן מסוגל להרים רובה ולירות.
אז אה אז לכן זה
ה-- הפשט של התורה מאוד מאוד מובן גם בסברה
ובעז על פי כל הערכות של גורמי הביטחון, תשעים וחמש עד תשעים
ושמונה אחוז
הם רוצים בהשמדתנו. זה רוב
שהוא רוב משפך.
תינוקות גם
אה
אותו דבר.
אותו דבר.
אותו דבר. אם אתה משאיר אותו, כאילו אתה
לא יכול להתחכם עם התורה. התורה אומרת לא תחיה כל נשמה, לא תחיה
כל נשמה. היום הוא תינוק, היום הוא ילד, מחר הוא לוחם.
הלוחמים, נקרא לזה המחבלים של היום בני
השמונה עשרה היו ילדים בני שמונה לפני עשר שנים במבצע הקודם.
אז אין כאלה. כאילו אתה לא מסתפק כאן. אז.
End of transcript · 240 words
