Analysis of a Violent Conflict Incident

You have--

you found it

Where you stand, where you stand exactly

were lying two couples, two men, two women, handcuffed.

And inside this, this, uh, this house were

another fifteen burned people, among them

eight babies. In this form, they were concentrated

them

and they, uh, killed them and they burned them.

Did you see?

I evacuated them.

But why is the destruction then? I'm sorry. Why, why is the destruction?

This destruction-

It looks like more like a-

Was a cause of our tanks,

um, uh, attack.

Fired on them.

Yeah,

yeah, because they were blocked in these houses and we need

to, uh,

to conquer back the whole settlement.

And it couldn't be happened without the tanks.

Okay.

So how many were, uh, how many were here? And then how many survived?

Uh, how many did you-

No one survived from this house.

Uh, from other buildings,

we, we rescued many, but from this house, nineteen people

died. Among them,

eighty children.

אז אנחנו מזהים שני טנדרים נוסעים.

אמ, טויוטות.

טויוטות.

ועליהם, אה, מספר אנשים,

רב,

שעומדים בתוך הקבינה.

ומערום של אנשים.

מערום של אנשים מאחורה. גופות.

לא יודע.

או אנשים חיים. אנחנו לא יודעים.

נכון.

ואני מחליט, אה, לתקוף את הרכבים האלה.

זאת אומרת, אתה חושד שזאת חטיפה?

כן.

אתה מקבל ממנו את הפקודה לירות.

כן.

ואנחנו יורים. אנחנו יורים על הרכב הראשון.

אנחנו יורים על הרכב השני.

את הרכב הראשון, אה, לדעתי פגענו. היה הבזק-- המטרה היא כבר

מאוד רחוקה, היא באלפיים ומשהו.

והרכב השני, אה, לדעתי חטאנו.

אתה פוגע?

לא, לא זיהינו שום דבר. זה היה קשית מצומצמת של...

היה גם-- ראינו את הרכבים, הם באמת מאית שנייה.

זה

לא, אין לדעת.

ולמה אתה מחליט לתקוף את הטנדרים?

כי משהו בתחושת בטן שלי הגיד לי שהם יכולים להיות עליהם.

אז אולי בזה אתה הורג אותם? הם חיילים שלך.

נכון.

אבל אני מחליט שזה ההחלטה הנכונה.

שמעדיף לעצור את החטיפה

ושהם לא יילקחו.

ובמבט אחורה אתה חושב שעשית נכון?

במבט אחורה אני מרגיש שעשיתי נכון.

זו הייתה החלטה של אותה, של אותו רגע.

אמ, ואני לא,

לא דן במה-- זה לא, לא טוב לדון במה, מה הייתי עושה אחרת, מה

זה מה אם. אני נשקעתי בזה בעבר וזה לא עשה לי טוב.

אמ, אני יודע שבאותו רגע עשיתי הכי טוב שיכולתי

לעשות.

אמ,

כן.

זאת הפקודה

או שזה אצלך בראש? מה שנקרא פקודת חניבעל.

אה,

בפקודה עצמה, אז

יש כמה דברים הדרגתיים שצריך לעשות.

צריך להפעיל אש למרכזי חסימה,

אה, ונקודות שולטות,

ובמקרה של זיהוי צריך לבצע אש גם הדבר הזה.

זה יושב עליך היום?

היום אני יודע ש,

אה, שלא פגענו בהם.

אה, בגלל דברים כאלה ואחרים שאני מעדיף לשמור

לעצמי

כרגע.

אבל,

אה, זה לא יושב עליי כי ה...

התמונה הזאת,

שאנשים נלקחים

בידי,

אה, אותם מרצחים

ומחזיקים אותם בשבי ועוברים עינויים,

זה מחשבה הרבה יותר קשה מבחינתי.

I attacked. Machine gun fire, ensuring the destruction

of everything around. And if we thought that fifty terrorists was

supposedly the end, it was only the beginning.

We understood that there are apparently hostages there.

Terrorists inside the kibbutz. I leave the platoon commander's tank

there and I tell her, "No matter what comes from that route,

you open

fire. You have permission. If in doubt, of course, check.

But no matter what comes from the north to the south, you fire." And

we broke into the place, took the momentum with the tank,

broke the yellow gate.

The hand of that soldier pointed and said, "Look, there's a shell there.

There's terrorists there." I asked him, "Are there civilians there?"

He said, "I don't know. Fire a shell there." I decide not to shoot

a

shell there. We're talking about an Israeli community.

I fired machine guns into the entrance of the house.

The tank fired both machine guns and shells even within the

community. Basically a very complex fight.

The terrorists did not fight the tank.

They fought, and when the tank came, they either ran or they died.

The fighting continued there until around eight in the evening until we made sure

the area was clean.

אנחנו לא יודעים אם נפגעו חטופים בשלב שהתחיל ירי

של מסק"מים וכתמ"מים על הגדר כשראו את המסות שנכנסות

ויוצאות.

נוהל חניבעל אבל זה בכוונה. זאת אומרת אם הופעל אז הוא הופעל בכוונה.

אם נפגעו חטופים במקרה זה משהו אחר.

נוהל חניבעל כנראה הופעל באיזשהו שלב, כי ברגע

שהבינו שיש חטיפה אז הם מיד אומרים, "חבר'ה, זה ח, זה חניבעל".

אבל בחניבעל שאנחנו התאמנו עליו כל העשרים שנה האחרונות-

זה רכב שיודעים מאיזה נקודה בגדר הוא נכנס, מאיזה רכב, באיזה

צד הוא נוסע ואולי אפילו על איזה ציר הוא נע.

פה זה היה חניבעל המוני. זה היה המון

המון פתחים בגדר

ואלפי אנשים על כל סוגי כלי הרכב

למיניהם שהיו גם עם חטופים וגם בלי. זה היה

משימה בלתי אפשרית

לזהות ולעשות מה שעשו. אני יודע שמי שהיה לו חימוש

ביד, הקטמ"מים והמסכרים, עשו

את כל מה שהם יכלו בלי שליטה, בלי תיאום.

ובמשך שעה דופקים

עשרה מחבלים בערך על הממ"ד, צעקות בערבית.

זה היה שעה מאוד מאוד מתוחה והרגשנו בה

פחד שלא יתואר,

ואחרי שעה הם מצליחים לפרוץ את הממ"ד ומוציאים אותנו, את ארבעתנו

לבית ליד שכבר בו שהו שמונה בני

ערובה נוספים. אנחנו מצטרפים לש-ל-לשמונה האלה ואנחנו

הופכים להיות בערך כשתים עשרה בני ערובה,

אה, עם ארבעים מחבלים

ששומרים עלינו.

אה, אני מקצרת לך את הסיפור כי היה-

הם, הם מתעללים בכם או ש-

הם לא מתעללים בנו, הם מתנהגים אלינו בצורה מאוד

אנושית. זה אומר שהם-

אנושית?

שומרים עלינו.

כן?

כן. מה זה אומר אנושית? שומרים עלינו, הם, אה, נותנים לנו לשתות פה

ושם שהם רואים שאנחנו בלחץ, הם מרגיעים אותנו.

הייתה תחושה מאוד מאוד מפחידה, אבל אף אחד לא, לא, לא התנהג אלינו

באלימות. למזלי לא, לא קרה לי את מה שאני שומעת בתקשורת.

קרו דברים איומים ונוראים.

נכון, אבל אחרי שעתיים-- בקיצור, בהתחלה לא היה שום

גורם, אה, ביטחוני איתנו. אנחנו אלה שהתקשרנו למשטרה יחד עם

החוטפים, כי החוטפים רצו שהמשטרה תגיע כי המטרה שלהם

הייתה לחטוף אותנו

לעזה. בסיומה, במהלכה אחד המחבלים מחליט להיכנע.

זה מחבל שיצר איתי קשר במהלך השעתיים האלה.

יצרתי קשר עם כמה מהחוטפים, אלה ששמרו על בני הערובה.

כן.

והוא מחליט להשתמש בי כמגן אנושי.

אה, הוא מתחיל-- הוא מחליט להיכנע. אני לא מודעת לזה באותם רגעים, זה

בדיעבד. הוא מתחיל להתפשט, לוקח-- הוא קורא לי

ומתחיל לצאת איתי מהבית תחת אש. אני צועקת בזמן הזה לימ"מ

כשאנחנו כבר-- כשהם יכולים לשמוע אותי, שיפסיקו לירות, ש...

כן.

ואז הם שומעים אותי ומפסיקים לירות.

אני רואה ב-- על הדשא של הגינה,

בגינה של האנשים מהקיבוץ שיש חמישה בני ערובה

ששוכבים או שישה על האדמה בחוץ, ממש

קצאן הטבח מול הירי של הימ"מ שלנו

והמחבלים.

הטרוריסטים ירו בהם?

לא, הם נהרגו מחילופי ירי. תבין שהיה חילופי ירי מאוד, מאוד

קשים.

זאת אומרת, יכול להיות שזה כוחותינו ירו בהם כש-

חד משמעית

ניסו לחסל את החוטפים, את ה-את המחבלים.

חיסלו את כולם, כולל בני הערובה, כי היה שם חילופי ירי מאוד, מאוד

קשים. אני משוחררת בסביבות השעה חמש וחצי.

בשמונה וחצי כנראה מסתיימת הלחימה אחרי שהיה חילופי אש

מטורפים, אפילו שני פגזים של טנק שירו לתוך הבית,

שזה בית

קיבוצי קטן. זה לא איזה רואים בחדשות.

כן.

זה לא מקום גדול. וברגע הזה כולם נהרגו.

היה שקט חוץ מציצולה אחת שיצאה, הדס דגן,

וגם היא נהרגה.

איך כולם נהרגו?

מחילופי אש.

מחילופי אש. כלומר, יכול להיות שגם, גם זה מאש כוחותינו?

חד משמעית.

כן?

ככה אני מאמינה.

אויש, זה נשמע כל כך רע.