Protests Against Film Award Winners
אני עצבני ברמות שאי אפשר לתאר. אני כבר יומיים בגירודים על
הזוג מפגרים האלה שטסו לוונציה לקבל פרס על הסרט התדמיתי
שהם עשו על מדינת ישראל, וזה לא נקלט שהשני אנשים
האלה יכולים מחר לחזור מוונציה למדינת ישראל ולטייל בדיזנגוף
סenter ולטייל ביהודה הלוי ולאכול פה במסעדות.
ואני מבין את זה שיש חוק ואנחנו חיים במדינה חופשית ודמוקרטית וכל אחד
מגיע לו להגיד את מה שהוא רוצה. אבל אנחנו כעם, אנחנו כעם, לא
כמדינה, כעם לא יכולים לתת לזה לעבור לסדר היום.
זה פשוט לא יכול לקרות.
אנחנו צריכים לצאת לרחובות ולתלות פוסטרים שלהם ולהפיץ את
התמונות שלהם בכל מדיה אפשרית כדי שכשהם ילכו ברחוב מותר להם
ללכת פה. אנחנו לא נעשה משהו שעובר על החוק, אבל כשהם ילכו ברחוב הם ירגישו
מבוישים כי במדינה הזאתי הם לא יכולים ללכת
ולהשפיל את האחים שלי ואת חברים שלי ואת האנשים שלחמו כל יום מחדש כדי
להחזיר אותי הביתה ונלחמים כל יום מחדש כדי שהמשפחות שלנו יוכלו
לחיות פה והם ילכו ויפיצו עליהם שקרים.
ואנחנו ואנחנו מה וניתן לזה לעבור? הם צריכים ללכת ברחוב, האנשים צריכים לירוק
עליהם. זה לא הגיוני. הדם של חברים שלנו, הדם של יהודי התפוצות
נמצאים על הידיים שלהם. מחר כל בן אדם כמוני וכמוכם שהולך
לצאת לאירופה הולך לצאת ל-ל-לבלגיה.
אם הוא ידבר בעברית, יירקו עליו, ירביצו לו ויקללו אותו, וזה רק נטו בגלל
האנשים המטורפים האלה שמפיצים עלינו את השקרים הנוראיים
האלה. בואנה הם שמו שם פאקינג ניצבים. זה לא הגיוני.
אנחנו לא יכולים לתת לזה לעבור לסדר היום. אני לא. זה מחרפן אותי. סליחה.
אני לא מגיב ככה לשום דבר. אנחנו באמת חייבים לעשות משהו.
אז כל בן אדם שיש לו רעיון שישלח לי הודעה.
אני בפנים לעשות איתו כל דבר. אם זה לתלות פוסטרים ברחוב, אם זה ל-ל-לקפוץ
על גגות ולתלות שלטים שלהם אני בפנים.
End of transcript · 295 words
