Discussion on Gaza and Israeli Sentiments
אני חושב שאנחנו מראים אחת לכמה ימים איזה עזתי כזה שצועק "די, אני כבר רעב".
אני לא מרחם על העזתים האלה.
אני לא חושב שיש מישהו במדינת ישראל, בארץ ישראל, שצריך לרחם על העזתים האלה.
לא על מבוגרים, לא על קשישים, לא על צעירים, ולא על ילדים.
מה שאנחנו עברנו כאן בשבת שמחת תורה,
ומה שהמשפחות והקרובים שלהם מתמודדים איתם עכשיו,
זה אנחנו צריכים לרחם.
העובדה שיש עשרות אלפי משפחות בדרום ובצפון שעדיין לא חזרו לבתיהם,
אנשים שמתמודדים עם השכול,
עם מציאות חיים שהם נולדו לה בבוקר אחד באופן כזה שהם לא חוו,
על זה צריך לרחם.
העזתים? מבחינתי שירעבו למוות, מה אכפת לי מהם?
End of transcript · 105 words
