Hebrew transcript
אתה אמרת אין ילדים תמימים, זה המשפט שאמרת.
אני אמרתי שאין חפים מפשע בג'לין, אין שם חפים מפשע.
אמרת אין ילדים תמימים.
יש שם הלחימה כבר כל כך הרבה שנים
של רוצחים שיצאו משם, ששחטו גברים, נשים וילדים, את הילדים של משפחת פוגל.
כל המרחב הזה מלא באויב.
ולכן יש שם חיילים, ויש שם השלום.
אבל זה לא הילדים המדוברים שנהרגו.
ודו-קיום, חיילים לא היינו אמורים להסתובב שם.
אפשר להמליץ לתושבי יהודה ושומרון, הערבים שחיים שם,
שלא רוצים להימצא באזור לחימה,
הם יכולים להתיק את מקום מגוריהם לאן שהם רוצים ברחבי העולם.
הם לא חייבים לגור בתוך נחלת אבותינו.
אבל אני אומר, ביהודה ושומרון יש ארגוני טרור, יש שם רשות תומכת טרור,
ויש שם מי שמבקש את הטרור.
אתה אומר שכל הפלסטינים שחיים ביהודה ושומרון,
זה על אחריותם אם הם נהרגים מכוחות צהל,
כי הם בכלל לא אמורים להיות שם ואם הם לא רוצים למות,
אז הם צריכים לצאת, זה מה שאתה אומר?
אני אומר שביהודה ושומרון זה אזור שיש בו בשטחים בשליטת הרשות הפלסטינית,
יש שם ארגוני טרור כולל הרשות בעצמה,
ומשם יוצאים מפגעים ללא הפסקה שרוצים לשחוט אותי ואותך באותה המידה.
ולכן יש שם חיילים שמגנים עליי ועלייך,
ואם הם נמצאים בסיטואציה קרבית, שהם מרגישים איום וסכנה לחייהם,
אני דורש מהם קודם כל להגן על עצמם, להגן על החיים שלהם,
להגן על האזרחים שנשמחו לשם כדי לשמור עליהם.
ויש משהו שמסכן את ביטחונם, הם צריכים לפגוע בו ולסכן אותו.
אז אתה לא יכול להביע צער או פשוט להביע צער על זה שנהרגו ילדים?
אני מביע צער על הרעב באפריקה,
אני מביע צער על הרבה אסונות טבע שיש במדינות רבות סביבנו.
אבל לא כאלה שקורים לפלסטין.
אותי לא מעניין להביע צער על האויבים שלי.
לא מביע צער על מותר של אויביי, סליחה.
אני יכול להזכיר לך שילד בן שבע בירושלים דקר כמעט למוות,
נער בן חמש עשרה, לא לפני הרבה זמן.
אבל זה לא ילד בן שבע שנהרגה, אני מנסה לרדת בסוף דעתך וזה לא...
קטינים יהודה ושומרון שהולכים ומנסים לפגוע בחיילי צהל יום יום, שעה שעה.
אבל זה לא הקטינים האלה, אני מדברת איתך על אלה שנהרגו.
אני לא מדברת איתך על מיידי אבנים.
אבל אתה אמור לדעת...
גם מיידי אבנים רוצה להרוג.
אני אומר זאת שוב.
במרחב המלחמתי שאני שולח לשם את חיילי צהל,
מבחינתי הם נכנסים לשטח לחימה, לשטח אויב,
ושם אני לא אמור להביע צער או להסדרות עם האויב.
End of transcript · 385 words
