ערבייה נוצרייה על מראה, זהות וסטריאוטיפים

נולדתי ערבייה. ובתור אחת שכזאת לא אחזור על המילה. אני חיה עם זה בסדר, بسم الله.

באמת באמת שלא היה לי אכפת אם לא היה נמאס לי לשמוע שוב ושוב ושוב את אותו המשפט. "מה?

באמת? את בכלל לא נראית. איזה יפה, איזה יופי את מתלבשת, אני בחיים לא הייתי מנחשת".

תודה. מה אתם חושבים שעובר לי בראש כשאני שומעת, אה, משפט כזה?

אולי, "וואי זה מחמיא לי, היא בטח לא אומרת סתם".

הרי באמת לפני יומיים גילחתי את השפם, ושכתי את הגלבייה ואת החיג'אב, ובינתיים את שתי הסכינים החבאתי טוב טוב בגרביים.

תראו, אני לא סתם אומרת, אני באמת בסדר עם להיות ערבייה ואפילו ברמה שלא אכפת לי להיראות קצת ערבייה, כי אתם יודעים, נו, אני כזאת, ערבייה.

ואני אפילו מודה שלא פעם אפילו מצאתי ככה עבודה. אני קוראת לזה אפקט הפוליטיקלי קורקט.

כי מה יותר טוב לתדמית מהעסקת איזו דוברת ערבית?

ומה משדרג את התדמית באופן יותר מיטבי מלהעסיק איזה ערבי מחמד שאיך לומר לא נראה כל כך ערבי?

תראו את לוסי אהריש, יוסף סואד, נור マ ン עיסה, מירא אהרונד, מיר בן און.

אוי, זה לא נעים. סליחה. הוא דווקא כן קצת נראה, זה לא כזה מתאים.

כן.

בכל מקרה, מה, מה אני באה להגיד? שאפשר לדלג על כל טקסי ה"איזה קטע, איזה יופי.

את לא רק לא נראית, את גם שונה מהם באופי".

אני הייתי נותן לך מקסימום תימנייה או תערובת מרוקאית, מצריה ופרסייה.

ולדלג ישירות לשאלה השנייה, שאגב מגיעה כמעט תמיד.

"אה, תגידי, ואת, אה, מוסלמית?" "לא", אני לוחשת בחזרה, "אני נוצרייה".

"אההה". "את נוצרייה? עכשיו הכל ברור. נוצרים זה בסדר, זה הרבה פחות חמור".

הרבה פחות חמור, את אומרת. האם זה כך אם כן אראה אותך נותנת לי להתחתן עם הבן שלך? כי פעם קראו לנו בשמות לא מחמיאים ומחמיאים פחות, מיעוטים, כהים, בני דודים, עמלקים, יורקים לבאר שממנה שותים, מחבלים, השם יקום דמם. אבל אחלה כנאפה יש להם, יא מחשמן.