השוואה בין בית המשפט העליון בישראל למועצת האייתוללות באיראן

שבמדיאת, קודם כל במדיאת ישראל, אם נחזור למה שהתחלנו באיראן,

יש שלטון, שלא נעים להגיד, מאוד דומה לשיטה האיראנית.

ואני אסביר למה.

מה יש באיראן? באיראן יש פסדה של דמוקרטיה, כלפי חוץ.

יש בחירות, יש פרלמנט, יש מפלגות,

יש מועמדים שאפילו מתקוטטים זה עם זה בצורה די רצינית לנשיאות.

ויש, וזה נבחר וזה מפסיד,

ויש מפלגות וכו'.

אבל תשימי לב, זה לא רק שהם כולם מצייטים למנהיג העליון ולמולו.

אה, רק שנייה, זהו, עוד לא הגעתי לזה.

אבל כולם מבינים שזה חרטה.

שלפרלמנט אין שום כוח, ולנשיא אין שום כוח, והם בובות.

קודם כל מראש מסננים רק מועמדים שמתאימים לזה.

כמו שהם רצו לעשות פה עם זה שראש ממשלה לא יכול להתמודד עם קו אישום.

בעצם אותו שיטה שיש באיראן, שהייתול...

המנהיג העליון חושל את הזכות של ציבור לבחור במועמד מסוים.

ושם זה לא רק מנהיג העליון, שם יש מין מועצת חכמים, מועצת חכמים לטיולות,

שאף אחד לא בוחר אותם, כי הם מעל המשחק הפוליטי,

הם שם ממנו, והם בעצם שולטים במדינה.

מועצת היתולות הלא נבחרת, והפרלמנט והממשלה זה חרטה.

שהם בעצם עובדים אצל המועצה הבלתי בחדשת היתולות.

ואצלנו, זה די דומה, יש מועצה שלא נבחרת על ידי העם,

שזה שופטי בית המשפט העליון,

שהם בעצם שולטים בממשלה ובפרלמנט, שכן נבחרים על ידי העם,

ודי עושה שהכל בעצם חרטה.

הבחירות בישראל, שאנחנו הולכים כל ארבע שנים או שלוש,

או לצערנו, פחות מארבע שנים כל פעם.