Kurdish Struggles in Syria and Israel's Response

תסתכלו שנייה על המפה הזאת. זה היה השטח שבו שלטו

הכוחות הכורדים בסוריה כשהם היו בשיאם, כמעט שליש

משטח המדינה שזכה לכינוי רוג'אווה או מערב כורדיסטן.

הנה נדמה שהכורדים בסוריה יהפכו לסיפור סינדרלה של המזרח

התיכון, אלו שהצליחו להשיג עצמאות בזכות האומץ

ההרואי של הלוחמים הכורדים והלוחמות הכורדיות נגד דאעש,

בניגוד לאחיהם הכורדים בעיראק, טורקיה ואיראן.

אבל בשכונה שלנו, מלאת התהפוכות, מתברר שלהחזיק

בשטח קשה הרבה יותר מלהשתלט עליו. תחוסת הכאוס.

בטח כשאתה מיעוט כמו הכורדים והטורקים אורבים לך מעבר

לפינה. השבוע, אחרי יותר מעשור של שלטון עצמי,

הכורדים בסוריה נאלצו להחזיר את המפתחות לדמשק לנשיא

אחמד אש-שאער, ולהסתפק בכמה תפקידים ומעמד רשמי בסוריה

לשפה הכורדית. זה קרה אחרי שכולם נטשו אותם,

האמריקנים והמערב, אלה שתמכו בהם מול דאעש, גם

מדינות ערב שצדדו לחלוטין בממשלת סוריה ואפילו

אחיהם הכורדים בעיראק, שאמרו להם חבר'ה, הזמנים השתנו, הגיע

הזמן להסתגל למציאות. אני ביממה האחרונה ניסיתי לברר מה אומרים

בצד הישראלי על כל זה. איך הגיבו בירושלים על ההכרזה

ההיסטורית של הכורדים בעניין השתלבות בסוריה החדשה?

מה שקיבלתי הוא שתיקה רועמת. אותה ישראל שאחרי

נפילת אסד פינטזה על ברית המיעוטים בסוריה, ברית שתיתן

משקל לג'יהאדיסטים לשעבר בדמשק, וגם בשאיפותיו של נשיא

טורקיה ארדואן. אלא שחלומות לחוד ומציאות לחוד.

כל מה שקשור לכורדים, נראה שגם בירושלים הלכו צעד אחורה בעקבות

האמריקנים, שעברו לחלוטין לצד של אש-שאער.

השאלה הגדולה היא אם מה שקרה לכורדים בצפון סוריה עלול

לקרות גם לדרוזים בדרום סוריה. פה יהיה המבחן הגדול

שלנו ושל ישראל. היום...