Civilians Evacuated from War Zone

בשלב מסוים אנחנו מגיעים ל-לבארי.

זה כפר בצומת, אתה רואה שם שברי מכוניות

ואזור קרב.

כדי לתאר לך את הסיטואציה, אתה יושב בקיבוץ בתוך מדינת ישראל,

שאני מטייל שם בשבתות עם הילדים באופניים.

אתה כל דקה, אה, יורד עליך טיל, כל דקה.

פתאום אתה רואה

טיל ממסוק

שיורה לתוך הקיבוץ.

אתה אומר לא הבנתי.

מסוק צהלי יורה לתוך קיבוץ ישראלי? ואז אתה רואה

טנק נוסע ברחובות הקיבוץ, מצודד את התותח ויורה פגז לתוך

בית. אלה דברים שאתה, אתה לא מצליח להבין,

ואז פתאום אתה קולט בצד ימין

מאות אנשים מהקיבוץ.

ואנשים עם ילדים על הידיים, עם, בלי נעליים, עם--

אנשים שברחו.

התחושה שלי הייתה שהגענו כמו חיל אמריקאי שמגיע בחמש

עשרה לאפריל אלף תשע מאות ארבעים וחמש לברגן בלזן.

מעין ת-פליטות כזאת.

באיזה שלב מאוד מהיר אמרנו רגע, מישהו צריך להוציא את החבר'ה האלה

מפה כי זה לא הגיוני. כי נופלים טילים וכיורים. אזור מלחמה.

עכשיו בסוף הם יצאו מהס-- גיהינום הזה בתוך הקיבוץ ומה?

יחטפו טיל בכניסה לקיבוץ? כי, כי מה? כי מחכים למי?

אז זה לא היה נראה לנו הגיוני בתור הורים לילדים.

אז פשוט העמדנו את כל הרכבים של היחידה ופשוט התחלנו ביוזמה

להעמיס את האנשים כמה שאפשר, לדחוס אותם ברכבים ולנסוע איתם לאנשהו מחוץ

לאזור הלחימה.