Discussion on Innocence in Gaza Conflict

אתה חושב שיש חפים מפשע בעזה?

כן.

מי?

אני חושב שיש ילדים שנולדו הבוקר בעזה.

אוקיי ו--

אוקיי ומה--

הבוקר, סבבה. ממחר כבר מתחילים ללמד אותם איך

לשנוא אותנו, איך לרצוח אותנו וזה כל המחשבה שלהם עד שהם

כבר

גדולים והופכים למחבלים.

אני הולך איתך.

אוקיי.

ומניח לצורך השיחה בינינו שאת צודקת. אז מה את רוצה לעשות מול זה?

אוקיי, היום הם נולדו

אבל כבר מחר מלמדים אותם

ואז מחר הם כבר,

אה, עדיין חפים מפשע?

אני אומר לך, אני הולך איתך.

אוקיי.

אני יודע שיש ספרי לימוד, שיש מוסדות דתיים

שמסי-מסיתים מאוד, מאוד נגדך ונגדי כרגע בעזה.

בואי לצורך העניין נניח מגיל יום.

מממ.

ו...?

ו...?

כי את שאלת אם יש חפים מפשע בעזה. אז המסקנה היא מה, שצריך

להרוג את כולם? שכולם מותר להרוג אותם?

השאלה היא יותר נראה לי אם אתה חושב שאנחנו עושים רצח עם בעזה.

אני לא חושב שאנחנו עושים רצח עם בעזה. קודם כל אני לא רוצה להתחמק מהשאלה שלה.

ועכשיו הסרט ונעזה וכולם. אני לא חושב

שאנחנו עושים רצח עם, רצח עם. זה שיטתי, זה מכוון.

אנחנו מכירים את זה מההיסטוריה, אנחנו מכירים את זה מההיסטוריה שלנו.

אני לא חושב שאנחנו עושים רצח עם בעזה.

אתה חושב שצריך לעשות?

אני לא רוצה שיהיה אפילו. מה זה?

אתה חושב שצריך לעשות?

אני באמת שואלת.

אני באמת, באמת שואלת.

לא, לא, זאת שאלה רצינית.

אני אענה לך באופן רציני.

לא, בהמשך לשאלה של שרון.

אני יודע מה שאלה החברה הראשונה שלך ואני יודע איך

ניסת להייפות את הדברים לחברה השנייה שלך, והנה את נותנת

לי הזדמנות להגיד את מה שאני חושב. הרעש ששמעת פה

עכשיו הוא הרבה חבר'ה

שהשתוממו או קצת היו במבוכה

או הסתייגו מהשאלה שלי.

נהדר.

אני, אני

מבין למה שאלת את מה ששאלת. אני מבין למה את

שואלת אותי בחצי חיוך אם אני חושב שיש

תינוק אחד חף מפשע מעז-בעזה.

אוקיי.

אני מבין.

אתן בנות כמה, שבע עשרה?

שבע עשרה.

זאת אומרת את הממשלה הזאת חטפתם על הראש בגיל שלוש

עשרה ואת שבעה באוקטובר בגיל ארבע עשרה.

אוקיי.

אני מבין. היה לכם שר בממשלה שהציע לזרוק פצצת--

אמר שזאת

אפשרות לזרוק פצצת אטום על עזה. היו לכם שרים

בממשלה ואנשים בתקשורת וברשתות החברתיות

שהסבירו לכן אין אף חף מפשע בעזה

וכולם בני מוות וצריך להרוג את כולם, ובמקביל

היו לכם אזעקות וריצות למקלטים ולילות על גבי

לילות על גבי לילות לאורך כמעט שלוש שנים שבהן לא יכולתם לישון לילה

אחד ברצף, וכשמערכת החינוך זאת שאלה, זאת

חידה אם מחר בבוקר יהיה בית ספר או לא.

אני מבין. לכן באתי. יש חפים מפשע

בעזה וגם תינוק בן יומו או ילד בן

שבע או חמש, תבחרי מספר, שמתחילים

להסית ולשטוף לו את המוח ולגרום לו לרצות

לרצוח ישראלים, זה עדיין לא נותן לך, לי או לאף

אחד את הזכות החוקית או המוסרית

להרוג אותו. יש חוקים את מי מותר ואת מי

אסור להרוג.

יש חוקים. גם במלחמה יש חוקים.

דיני מלחמה זה ענף שלם במשפט שעוסק בדיוק

במצבים האלה. אני לא אוכל לכם עכשיו את הראש ולא ניכנס

לכל-- אדם

שהוא בדרך להרוג, שהוא פצצה מתקתקת, אדם

שהוכח בבית משפט שהוא הרג וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה.

אני מבין את הפחד, אני מבין את השנאה.

אני רק רוצה להגיד דבר אחד פשוט. הקולות האלה

בתקשורת ומהממשלה וברשתות

ובסביבה שאתן שומעות,

אין שם חפים מפשע.

צריך להרוג את כולם. התינוקות של היום זה המחבלים של מחר.

זה לא אתן המצאתן. הקולות האלה הופכים

אותנו אליהם. כל מה שאתן בגיל שבע

עשרה פה בבית ספר בתל אביב אומרות עכשיו

עליהם זה בדרך להפיכה, להתדרדרות המוסרית

שלנו, לדבר הזה שאתן כל כך מפחדות ממנו ושונאות

אותו.

אנחנו לא חמאס, אנחנו מדינה

דמוקרטית ואני מוסיף, אני החילוני, יהודית,

שזה כולל לא רק רבנות ראשית או מפלגות

חרדיות מושחתות וגזעניות בכנסת. זה כולל גם

מוסר יהודי. זה כולל גם את ההיסטוריה של העם שלנו.

אנחנו מדינה דמוקרטית, שומרת חוק

ויהודית,

שלא משנה איזו הסתה יש בספרי הלימוד בעזה

נגדה,

לא יכולה לפעול באותן שיטות, כי אז לא יישאר לנו

כלום.