Social Experiment on Child Neglect

ילדה בת חמש עומדת באמצע מרכז מסחרי ואף אחד לא מתייחס

אליה.

הנה עוברות שתי נשים. לא, היא לא פונה אליה.

מסתכלת, ממשיכה. הנה עובר עוד גבר. הנה עוד אישה עוברת

מרדיף תלים ועוד אישה מרדיף תלים.

עוד אחת מסתכלת עליה וממשיכה. הנה עוד אמא עם עגלה עוברת.

מה זה עשה לך שאף אחד לא ניגש?

סתם.

מה זה גורם לך לבכות?

כן, בכיתי ממש. הייתי בהלם. אני באמת התפלל שכל בן אדם שעבר,

אמרתי בבקשה שתפני אליה, בבקשה. כאילו, באמת, כי אני בטוחה שאם

תשימו פה לבנה יתייחסו אליה.

אני בטוחה במיליון אחוז.

באמת.

אנחנו נעשה את זה.

הא?

אנחנו נבדוק את זה.

אה, אתה תראה.

החלפנו את הילדה בילדה חמודה אחרת ואנחנו מתחילים את הניסוי

שוב.

כל הכבוד שפנית אליה. למה פנית אליה?

אה, היא הייתה לבד.

נכון.

פחדתי אותה אם היא מסתדרة.

יופי.

אתם צוחקים את הדימה?

לא. אנחנו עושים פה עבודה

חברתית. תודה.

מה העניינים?

ראיתי אותה לבד. רציתי להעזור לה, לראות מה.

תודה. את מדהימה.

כן.

לצערי אף אחד לא פנה אליה, אפילו לא אחד

בעשרים דקות. מה זה אומר עלינו?