Discussion on Terrorism and Ideology

המחבל שיוצא, יוצא לרצוח

את אלה גז, למשל.

היה בדיוק דיון בוועדה באותו יום שהיא נרצחה,

רצחו אותה ואת התינוק שלה.

ואני שואל אותם בוועדה, "אז מה תעשו

היום בערב בבורקין?" זה כפר שממנו יצא הרוצח.

"בנוהל הרגיל." הנוהל הרגיל בצה"ל זה נקרא "כיסוח דשא".

מדי פעם צריך לכסח את הדשא.

כלומר, תיכנסו לכפר בורקין, תעצרו את האח שלו, את סבתא שלו, את זה,

תשחררו אותם כמובן אחרי יומיים, כי המערכת לא יכולה לעשות איתם כלום.

אמרו, "מה אתה רוצה?"

אמרתי, "אני רוצה תשתיות."

הרי הבחור הזה שיצא מבורקין ורצח אותה,

הוא הלך למסגד שבוע שעבר.

אתם מכירים את הדו"ח שאני מכיר.

האימאם במסגד הזה אומר לרצוח יהודים,

לחסל את מדינת ישראל,

ולאנוס יהודיות. למה אתם לא עוצרים אותו?

אני רוצה את מנהל בית הספר שלו.

הבחור הזה שרצח, למד בבית ספר.

מה הוא למד שם, גדי?

הוא למד תעוז'יה, כן? תוכנית הרשות הפלסטינית.

זו תוכנית חינוכית להשמדת ישראל.

איפה הוא הלך אחרי הצהריים, האיש הזה?

הנה אני אומר לך, הוא הלך...

יש שתי תנועות נוער ברשות הפלסטינית,

אלו תנועות ניאו-נאציות,

כמו הנוער ההיטלראי,

שמחנכות להשמדת מדינת ישראל.

זאת התשתית. ואני אומר את כל הדברים

שאני יכול לומר, ואם יכולתי לומר הכל, אז הייתי אומר עוד יותר.

אז יש לך תשתית אידיאולוגית, תשתית חינוכית, תשתית חברתית, תשתית כלכלית,

בסוף את ההתארגנות הצבאית,

ובסוף הבחור שיוצא עם הקלאצ'ניקוב. ואתה עוסק בקלאצ'ניקוב.

עכשיו, למה זה קורה לנו?

זו מלחמת האמונות והדעות, זו מלחמת הרעיונות.

זה שומר סף.

בסוף, הסיבה שאנחנו לא תוקפים את התשתית, כי אנחנו לא מזהים את האויב.

האויב הוא לא המחבל או הרובה.

האויב הוא האידיאולוגיה הרצחנית שיש לה שלטון.

כל מקום שאנחנו נותנים לאידיאולוגיה הרצחנית הזאת שלטון,

התוצאה תהיה, לא חשוב אם זה סכין מטבח או פצצה גרעינית,

התוצאה תהיה השמדת מדינת ישראל. זו המצווה שלה.

ואנחנו, כמו שאמרת בהגדרת האדם, ניטרלנו את כל הזהויות.

כלומר, יש אדם, אין זהות דתית, אין זהות לאומית, אין זהות...

אז לא מזהים את האויב.

אין אויב היום בצה"ל, המון שנים.