Middle East Geopolitical Analysis Post-War
ככה, קודם כל מה שראינו בעצם בעקבות המלחמה
זה את שקיעתו של הציר השיעי, גם ההתרסקות של אסד, גם המהלומות בחזבאללה, גם המהלומות באיראן.
איראן היא כבר איננה המעצמה האזורית שהיא הייתה.
אני חושב שהדבר הכי קריטי כרגע זה המשך סנקציות כלכליות משתקות.
זה מה שיכול לקרב אותנו אל סוף ימיו של המשטר הזה, אבל על כל פנים, בכל תרחיש שהוא,
אין יותר אימפריה שיעית איראנית שהיא בעצם ההגמון, שהיא בעלת הבית במזרח התיכון.
אבל אין ואקום.
ואת הוואקום שהותירה איראן יורשת בקצב הולך וגובר טורקיה.
כשאומר סוריה, סוריה וטורקיה זה היינו הך, זה מקשה אחת,
אח'וואנית, עם אידאולוגיה מאוד מאוד עוינת ביחס למדינת ישראל, עם רטוריקה שהולכת ומחריפה.
כולנו עקבנו אחרי ההצהרות של ארדואן עצמו, שמדבר על ישראל כמדינה ג'נוסיידית, כראש הממשלה כהיטלר.
הקאן פידאן אומר שהאנושות אינה יכולה לשאת עוד את הדבר הזה שנקרא מדינת ישראל.
שר הפנים הטורקי שמתפלל להיות מושל מחוז ירושלים.
ובל נשכח שהארגון ששולט בסוריה הוא בעצם אל-קאעידה עם השם המכובס HTS, הייאת תחריר א-שאם,
שזה שחרור א-שאם. א-שאם זה לא סוריה.
א-שאם זה לא סוריה, א-שאם זה לבנון.
ומאוד יכול להיות שנראה מהלכים טורקיים דרמטיים בלבנון, לא הייתי מוציא את זה מכלל אפשרות בכלל.
א-שאם זה אומר ישראל, א-שאם זה אומר ירדן.
מבחינתם, ואמר את זה השר בכמה הזדמנויות, היעד הבא זה ישראל.
וצריך לשים לב לנקודה אחת שהיא קריטית.
בשונה מאיראן, שזה שיעים ואין להם מהלכים עמוקים בתוך המיעוט הערבי בישראל,
לסוריה האח'וואנית יש מהלכים בתוך מה שנקרא התנועה האסלאמית במדינת ישראל.
כמאל ח'טיב בכפר כנא וראאד סלאח הם אנשי התנועה של א-שאם.
מה גורם...
End of transcript · 262 words
