Military Conflict and Civilian Casualties

Where you stand, where you stand exactly, were lying two couples, two men, two women,

handcuffed, and inside this house were another 15 burned people, among them eight babies.

They were concentrated them, and they killed them, and they burned them.

Did you see? I evacuated them.

But why is the destruction then? I'm sorry, why is the destruction?

This destruction was a cause of our tanks attack.

Fired on them?

Yeah, because they were blocked in these houses, and we needed to conquer back the whole settlement,

and it couldn't be happened without the tanks.

אוקיי.

So how many were here, and how many survived?

No one survived from this house.

From other buildings, we rescued many.

But from this house, 19 people died, among them, eight children.

And then we were driving with two tenders.

Toyotas.

Toyotas.

And on them, a number of people.

A Rabbi, standing inside the cabin.

And a crowd of people.

A crowd of people from behind? Bodies?

I don't know.

Or people alive, we don't know.

Right.

And I decided to attack these vehicles.

So you think this is kidnapping?

Yes.

You get the order to shoot?

Yes.

And we shoot?

We fire on the first vehicle.

We fire on the second vehicle.

The first vehicle, I think, we hit.

The target was very far away, about 2,000 meters.

And the second vehicle, I think, we got shot.

Did you get hurt?

No, we didn't move anything.

It was a heavy hit.

We saw the vehicles for a second.

We don't know.

And why did you decide to attack the tenders?

Because something in my gut feeling told me they could be on them.

So maybe that's why you're killing them?

They're your soldiers.

Right.

But I decide that this is the right decision.

That it's better to stop the kidnapping and that they won't take me.

And in hindsight, do you think you did the right thing?

In hindsight, I think I did the right thing.

It wasn't the decision of that moment.

And I don't know what I would have done differently.

אני נשקעתי בזה בעבר וזה לא עשה לי טוב.

אני יודע שבאותו רגע זה הכי טוב שיכולתי לעשות.

כן.

זאת הפקודה? או שזה אצלך בראש?

מה שנקרא, פקודת חניבל.

בפקודה עצמה, אז יש כמה דברים הדרגתיים שצריך לעשות.

צריך להפעיל, יש להם מרכזי חסימה ונקודות שלטות.

ובמקרה שזה, הוא יצריך לבצע את הדבר הזה.

זה יושב עליך היום?

היום אני יודע שלא פגענו בהם.

בגלל דברים כאלה ואחרים,

שאני עדיף לשמור על עצמי כרגע.

אבל זה לא יושב עליי כי ה...

התמונה הזאת שאנשים נלקחים

בידי אותם מרצחים

ומחזיקים אותם בשבי ועוברים עינויים,

זו מחשבה הרבה יותר קשה מבחינתו.

אני פגעתי.

פגעת מנהיגה.

מבחינת המרחב של הכל.

ואם חשבנו ש50 הטרוריסטים היו סופו של דרך,

זה היה רק התחילה.

הבנו שיש להם סופו של דרך.

טרוריסטים בקיבוץ.

אני חייבת את מנהיגה הטרוריסט של הטרוריסט

ואני אומרת לה,

בלי שאלה מה זה יוצא מהדרך,

תפקדו.

יש לכם חייבות.

אם יש שאלה, כמובן, תסתכלו.

אבל בלי שאלה מה זה יוצא מהארץ לנארך,

ואנחנו הלכים למקום,

קיבלנו את המומנטום עם הטרוריסט,

נחלנו את הכת ילדה.

יד של הטרוריסט נסתכל וקשור,

תראו, יש כת ילדה שם, יש טרוריסטים שם.

שאמרתי לו,

היו אינם מלוכים שם?

הוא אמר, לא ידעתי,

קיבלו כת ילדה שם.

אני החליטתי לא להצליח להצליח בכת ילדה שם.

אנחנו מדברים על הקבוצה הישראלית.

קיבלתי מכניסים בבית הבית.

הקבוצה נפגעה,

כמו מכניסים וכת ילדה,

גם בקבוצה,

בסופו של דבר מאוד מוסלם.

הטרוריסטים לא פגשו את הטנק,

הם קיבלו,

וכשהטנק בא,

הם איתם הלכים או מתים.

הקבוצה נמשכה שם עד עשרה בערב,

עד שהקבוצה נפגעה.

ברגע שהבינו שיש חטיפה,

אז הם מיד אומרים, חבר'ה, זה חניבל.

אבל חניבל שאנחנו התאמנו עליו

כל ה-20 שנה האחרונות.

זה רכב שיודעים מאיזה נקודה בגדר הוא נכנס, מאיזה רכב באיזה צד הוא נוסע ואולי אפילו על איזה צירונה

פה זה היה חניבל המוני, זה היה המון המון פתחים בגדר ואלפי אנשים על כל סוגי כלי הרכב למיניהם

שהיו גם עם חטופים וגם בלי, זה היה משימה בלתי אפשרית לזהות ולעשות מה שעשו

אני יודע שמי שהיה לו חימוש ביד, קטמאמים והמזכרים עשו את כל מה שהם יכלו בלי שליטה, בלי תאום

ובמשך שעה דופקים עשרה מחבלים בערך על הממד, צעקות בערבית

זה היה שעה מאוד מאוד מתוחה והרגשנו בפחד שלא יהיה תואר

ואחרי שעה הם מצליחים לפרוץ את הממד ומוצאים אותנו את ארבעתנו לבית, ליד

שכבר בו שהוא שמונה בני ערובה נוספים ואנחנו מצטרפים לשמונה האלה ואנחנו הולכים לדרך כשתים עשרה בני ערובה

עם ארבעים מחבלים ששומרים עלינו

אני מקצר את אחת הסיפור כי...

הם מתעללים בכם?

הם לא מתעללים בנו, הם מתנהגים אלינו בצורה מאוד אנושית

אנושית?

כן, מה זה אומר אנושית? שומרים עלינו

הם נותנים לנו לשתות פה ושם, שהם רואים שאנחנו בלחץ, הם רגיעים אותנו

הייתה תחושה מאוד מאוד מפחידה אבל אף אחד לא התנהג אלינו בעלימות

למזלי לא קרה לי את מה שאני שומעת בתקשורת

קרו דברים איומים ונוראים

נכון, אבל אחרי שעתיים, בקיצור בהתחלה לא היה שום גורם ביטחוני איתנו

אנחנו האלה שהתקשרנו במשטרה יחד עם החוטפים, כי החוטפים רצו שהמשטרה תגיע

כי המטרה שלהם הייתה לחטוף אותנו לעזה

לסיומה, במהלכה אחד המחבלים מחליט להכנה, זה מחבל שיצר איתי קשר במהלך השעתיים

ואני יצרתי קשר עם כמה מהחוטפים, אלה ששמרו על הבני הרובה

והוא מחליט להשתמש בי כמגן אנושי

הוא מחליט להכנה, אני לא מודעת לזה באותם רגעים, זה בדיעבד

הוא מתחיל להתפשט, הוא קורא לי ומתחיל לצאת איתי מהבית תחת אש

אני צועקת בזמן הזה לימם כשאנחנו כבר, כשהם יכולים לשמוע אותי

כשהפסיקו לראות, ואז הם שומעים אותי ומפסיקים לראות

אני רואה על הדשא של, בגינה של האנשים מהקיבוץ

שיש חמישה בני הרובה ששוכבים או שישה על האדמה בחוץ

ממש קיצון לטבח מול הירי של הימם שלנו והמחבלים

הטרוריסטים ירו בהם?

לא, הם נהרגו מהחילופי ירי, תבין שהיו חילופי ירי מאוד מאוד קשים

זאת אומרת יכול להיות שזה כוחותינו ירו בהם? כשניסו לפסל את החוטפים, את החמאס?

כן, הם חיפרו איתו כולם, כולל הבני הרובה, כי היה שם חילופי ירי מאוד מאוד קשים

אני משוחררת בסביבות השעה חמש וחצי, בשמונה וחצי כנראה מסתיימת הלחימה

אחרי שהיו חילופי אש מטורפים, כאילו שני פרקזים של טנק שירו לתוך הבית

איזה בית קיבוצי קטן, זה לא איזה, רואים את זה בחדשות, זה לא מקום גדול

וברגע הזה כולם נהרגו, היה שקט חוץ מצולחת שיצאה עדס בגן

איך כולם נהרגו?

מהחילופי אש

מהחילופי אש, כלומר יכול להיות שגם זה מאש כוחותינו?

חד משמעית

כן?

וככה אני מאמינה

אוי שזה נשמע כל כך רע